סדר עריכת חופה וקידושין
מעמד החופה, הוא מן הרגעים המרגשים והמרוממים בחיי האדם. ברגע זה קובע האדם את מעמדו האישי, מבטא את אהבותיו ומאווייו, ומביע את תקוותיו להמשך חייו. מאמצים רבים ומשאבים רבים משקיעים בני הזוג ומשפחותיהם, ולמעשה החברה כולה, בעיצובו של מעמד הנישואין.
אך בל נשכח את קדושת המעמד. הרב ישראל בוסו מגיש זאת בצורה יהודית אוטנטית.
זוגות רבים מגיעים לחתונה כשהם אינם מבינים די את משמעותם של המנהגים והברכות השייכים לחופה. כך יוצא שמעמד החופה שאמור להיות שיאו של הערב הופך לדבר ש"חייבים" לעשותו בלי לתת מספיק את הדעת על חשיבותו, משמעותו ומהותו. במאמר זה סיכמנו בקצרה חלק מהמשמעויות של הברכות והמנהגים השייכים לחופה על מנת ששני בני הזוג ילמדו את משמעות הטקס וברגע האמת, כשיעמדו יחדיו תחת החופה, יוכלו להבין ולהיות שותפים אמיתיים יותר במעמד המרגש והחשוב הזה.
הגעה לחופה
ע"פ המסורת היהודית, החתן דומה למלך והכלה למלכה ולכן לא ראוי שילכו לבד למעמד החופה, והוריהם מלווים אותם. ליווי זה מבטא באופן סימלי את הליווי שנתנו ההורים לבניהם עד היום ואת הסכמתם וברכתם של ההורים לנישואין עצמם.
מקובל שהחתן הולך עם מלוויו אל המקום בו יושבת הכלה. בהליכה זו ההורים מלווים את בנם אל הרגע המרגש בו הוא מבקש את הסכמתה של הכלה לנישואין על ידי כיסוי ההינומה. החתן עוזב את ידי הוריו, גם מבחינה סימלית, כאשר הוא נגש לכסות את ראשה של הכלה ובכך לבקש את הסכמתה לפני מעמד הקידושין. כיסוי הכלה בהינומה נעשה גם זכר להתעטפותה של רבקה אימנו בצעיף, משום צניעות, כאשר ראתה את יצחק. נוהגים לברך את הכלה בברכה שנתברכה בה רבקה בצאתה מחרן: "אחותנו, את היי לאלפי רבבה", שמשמעותה מזל וברכה לכלה.
לפי המנהג, החתן והכלה אינם באים יחד אל החופה, דבר המדגיש את העובדה ששניהם עדיין רווקים ורק בצאתם מהחופה הם יהיו משפחה. החתן ומלוויו הולכים אל החופה לפני הכלה. החתן מחכה לכלה ובואה לחופה מסמל את הסכמתה לנשואין. החופה היא מעין בית סימלי שבתוכו עומדים החתן והכלה, כאשר הכלה לימין החתן וההורים עומדים לצידם. כמו כן תחת החופה עומד גם הרב שעורך את הקידושין ושני העדים שצריכים לראות את נתינת הטבעת על ידי החתן לכלה.
מנהג האשכנזים, שכאשר הכלה מגיעה אל החופה היא מקיפה את חתן שבע הקפות, דבר זה מסמל בצורה סימלית שהכלה בונה סביב החתן חומה השומרת על הנמצא בתוכה.
סדר הטקס ונוסח עריכת החופה
ברכות האירוסין והקידושין – בזמן הברכה אנו משבחים את הקב"ה, ממלכים אותו כמלכנו וכמלך העולם, מודים לו על הטוב שהוא גומל איתנו ומתפללים לריבוי שפע מאיתו יתברך.
הרב מברך על היין וממשיך בברכת האירוסין – "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על עריות ואסר לנו את הארוסות..". איסורן של הארוסות, מתאר את מצבם של בני הזוג בשלב שבין הקידושין לנישואין כאשר בני הזוג כבר קשורים זה לזה אך עדיין אסור להם לחיות יחד. בברכה זו אנו מודים לה' שאפשר לנו לחיות בקדושה עם נשותינו רק לאחר הנישואין. הרב נותן לחתן לשתות מהיין ואח"כ נותן לאם הכלה שתתן גם לכלה לשתות. בני הזוג עוד לא נשואים עדיין ולכן החתן לא נותן לכלה לשתות מהיין.
סידור קידושין
לאחר השתיה מהיין החתן מחזיק ביד ימין את הטבעת שקנה ואומר :"הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל" ועונד את הטבעת על אצבעה של הכלה. באמירת מילים אלו מתקדשים בני הזוג ומקבלים על עצמם חיי נישואין המבוססים על קדושה ואהבה. בחז"ל מצאנו שטבעת משמשת לחבר שני דברים כאחד כמו במשכן שלכל שני קרשים היתה טבעת מלמעלה לחברם יחד, הטבעת מסמלת את איחוד רצונותיו של הזוג לבניין אחד שלם.
לאחר מכן מתבצעת הקראת הכתובה. ההכתובה מהווה מסמך משפטי שגובש על ידי חז"ל ובו מתחייב הבעל לדאוג לאשתו לכל מחסורה.
ברכות הנישואין – המכונות גם שבע ברכות:
1. בורא פרי הגפן.
2. שהכל ברא לכבודו.
3. יוצר האדם.
4. אשר יצר את האדם בצלמו, בצלם דמות תבניתו, והתקין לו ממנו בניין עדי עד. ברוך אתה ה', יוצר האדם.
5. שוש תשיש ותגל עקרה, בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה. ברוך אתה ה', משמח ציון בבניה.
6. שמח תשמח רעים האהובים, כשמחך יצירך בגן עדן מקדם. ברוך אתה ה', משמח חתן וכלה.
7. אשר ברא ששון ושמחה, חתן וכלה, גילה רינה, דיצה וחדווה, אהבה ואחווה, ושלום ורעות, מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול מצהלות חתנים מחופתם, ונערים ממשתה נגינתם. ברוך אתה ה', משמח חתן עם הכלה.
המילה שמחה משמשת כמילה מנחה בברכות אלו ומתארת את מצב החתן והכלה בעת הנישואין. כמו כן היא קושרת את שמחת החתן והכלה הנוכחים בהווה עם השמחה בעבר – "כשמחך יצירך בגן עדן מקדם..", ועם השמחה לעתיד – " מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים, קול ששון וקול שמחה".
בברכות אלו רואים מעבר מהכלל אל הפרט. מבריאת העולם, יצירת האדם הראשון והזוג הראשון שהיה בעולם ועד לשמחת החתן והכלה העומדים לפנינו. הבית הנבנה הוא חוליה אחת בשרשרת ארוכה של דורות אשר החלה בבריאת העולם ותמשיך בעזרת ה' עד הגאולה השלמה.
לאחר קריאת שבע הברכות שובר החתן ברגלו כוס זכוכית. לפני שבירת הכוס אומר החתן פסוק מתהילים: "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". בשבירת הכוס אנו מתחברים לזכרון יהודי קולקטיבי המאחד את העם בשרשרת הדורות – זכרון ירושלים. זכרון הנוצר בתוכו גבורה, מסירות נפש יהודית וערגה לגאולה השלמה. אנו זוכרים ומציינים שלמרות שאנחנו שמחים בשמחתנו הפרטית אנו מייחלים להיות בירושלים הבנויה ועד אז שמחתנו אינה שלמה עוד. יש המקדימים שלב זה ומבצעים אותו בין הקידושין לקריאת הכתובה, כדי להימנע מצימוד פרץ השמחה של סיום הטקס לאזכור החורבן.
לאחר החופה נהוג שהחתן והכלה מלווים על ידי הקהל בשירה וריקודים לחדר היחוד, בו הם ישהו לבדם ינוחו ויאכלו.
נותר לנו רק לאחל לכם שתזכו לעמוד ברגעי החופה ולחוש את עומק הצעד המשותף שלכם כשמחה זוגית פרטית וכן כהוספת אבן-בניין בעתיד עם ישראל, ומתוך כך תגיעו לחיי אושר ומשמעות נפלאים. מזל טוב!