"בריתה" זבד הבת

הרב ישראל בוסו - רב מזמר לבריתה-זבד הבת

טקס"זבד הבת "בריתה" מחיה את הטקס המסורתי שנחגג עם לידת בת בקרב אחדות מקהילות ספרד. "זבד" הוא מתנה, כפי שמובן מדברי לאה אמנו בקראה לבנה בשם "זבולון": "זְבָדַנִי אֱ-לֹהִים אֹתִי זֶבֶד טוֹב" (בראשית ל' ). להלן טקס זבד הבת "בריתה" המסורתי:

יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִנִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה (שיר השירים ב' 14)

לבת בכורה מוסיפים:

אַחַת הִיא יוֹנָתִי תַמָּתִי אַחַת הִיא לְאִמָּהּ בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ (שיר השירים ו' 9).

קריאת שם:

מִי שֶׁבֵּרַךְ אִמּוֹתֵינוּ שָׂרָה וְרִבְקָה, רָחֵל וְלֵאָה וּמִרְיָם הַנְּבִיאָה וַאֲבִיגַיִל וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַּת אֲבִיחַיִל, הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַיַּלְדָּה הַנְּעִימָה הַזֹּאת וְיִקָּרֵא שְׁמַָהּ ______ [שם התינוקת ושמות הוריה]. בְּמַזָּל טוֹב וּבִשְׁעַת בְּרָכָה, וִיגַדְּלוּה בִּבְרִיאוּת, שָׁלוֹם וּמְנוּחָה, וִיזַכֶּה אֶת אָבִיהָ וְאֶת אִמָּהּ לִרְאוֹת בְּשִׂמְחָתָהּ וּבְחֻפָּתָהּ, בְּבָנִים וּבְבָנוֹת [הנוסח המקורי: בבנים זכרים], עוֹשֶׁר וְכָבוֹד. עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה, דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.

בקהילות הודו נותנים בטקס ה "בריתה" דבש וחלב בפי הבת (שימו לב: על פי הנחיות משרד הבריאות, אין לתת דבש לתינוקות מתחת לגיל שנה), ואומרים שלוש פעמים:

נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ וְרֵיחַ שַׂלְמֹתַיִךְ כְּרֵיחַ לְבָנוֹן (שיר השירים ד' 11).

יש המוסיפים:

וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה (בראשית כ"ד 60).

פסוקי הודיה

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת אַשְׁרֵי כָּל יְרֵא אֲדֹנָ-י הַהֹלֵךְ בִּדְרָכָיו. יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ. אֶשְׁתְּךָ כְּגֶפֶן פּוֹרִיָּה בְּיַרְכְּתֵי בֵיתֶךָ בָּנֶיךָ כִּשְׁתִלֵי זֵיתִים סָבִיב לְשֻׁלְחָנֶךָ. הִנֵּה כִי כֵן יְבֹרַךְ גָּבֶר יְרֵא אֲדֹנָ-י. יְבָרֶכְךָ אֲדֹנָ-י מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלָיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. וּרְאֵה בָנִים לְבָנֶיךָ שָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל (תהלים קכ"ח).

יש המסיימים בפיוט ברכה זה:

הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת אֲבִי הַיַּלְדָה וְאִמָּהּ, וְיִזְכּוּ לְגַדְּלָהּ וּלְחַנְּכָהּ וּלְחַכְּמָהּ,
לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל עַמָּהּ וִיהִי אֲדֹנָ-י אֱ-לֹהֶיהַָ עִמָּהּ.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַרַכָּה וְהַעֲדִינָה, וְיִהְיוּ יָדֵֶיהָ וְלִבָּהּ לָאֵ-ל אֱמוּנָה,
וְתִזְכֶּה לִרְאוֹת פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרִנָּה.
הָרַחֲמָן הוּא יְבָרֵךְ אֶת הַקְּהִלָּה אֲשֶׁר שָׂשׂוּ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה בְגִילָה,
וִישַׁלֵּם פָּעֳלָם וּמַשְׂכֻּרְתָּם כְּפוּלָה, וְיִתְּנֵם לְמַעְלָה לְמָעְלָה.
הָרַחֲמָן הוּא יִגְאָלֵנוּ גְאֻלַּת עוֹלָמִים, בִּזְכוּת שׁוֹמְרֵי בְרִיתוֹ הוֹלְכֵי תָמִים,
וִיְבַשֵּׂר בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת וְנִחוּמִים, לְעַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים.
הָרַחֲמָן אֲשֶׁר כּוֹנֵן צַעֲדֵנוּ עַד הֲלוֹם, יְקַדֵשׁ בָּנוּ אֶת שְׁמוֹ אֲשֶׁר בְּעֵילוֹם,
וְיַאֵר אֲלֵינוּ כַּשֶּׁמֶשׁ וְיָהֲלוֹם, בְּרִיתוֹ תִהְיֶה אִתָּנוּ, הַחַיִּים וְהַשָּׁלוֹם.

מנהגים שונים וצורות שונות יש למעמד קריאת שם הבת.
המקובל הוא שביום בו יש קריאת התורה בבית הכנסת (ימים שני וחמישי, שבת או ראש חודש וכד') עולה אבי הבת לתורה, הגבאי מברך את ההורים והבת ומכריז על שמה. אפשר ורצוי להביא מעט עוגות ומיני מתיקה לטעימה עבור המתפללים לאחר התפילה.

יש נוהגים לקיים טקס ביתי בהשתתפות בני המשפחה וחברים. אפשר להזמינם לסעודה של ממש או רק טעימה קלה. מזמינים רב שישא דברי תורה, יברך את ההורים והבת ובמהלך הטקס יקרא לה שם. אם יש מנין גברים יכולה היולדת לברך הגומל.

מנהגים שונים יש לגיל בו קוראים לתינוקת את שמה. ולמעשה אפשר לקרא בזמן שנוח לכם אולם אין להרחיק הזמן מהלידה כל כך.

הטוב ביותר הוא לפנות לבית הכנסת שבו אתם מרגישים בנוח ולברר שם עם הרב או הגבאי מהו המנהג המקובל באזור מגוריכם.

כמובן שאין לשכוח שהעיקר להודות לרבונו של עולם על הולדת הבת.

מזל טוב!

נערך על ידי הרב ישראל בוסו להזמנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *